שחיקה ותשישות החמלה
"לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה" (מתוך "נחמה" - רחל שפירא)
כאנשי מקצוע במקצועות הסיוע אנו חווים יום-יום כאב, קושי, עומס רגשי, משבר אמונה ומצוקה רוחנית. לעיתים קרובות תחושות אלו מפגישות אותנו עם החרדות הקיומיות האישיות שלנו ואנו חשים שחיקה, חוסר אונים ולעיתים אף פחד מאיבוד שליטה. נוסף לכך, הרגשות והחמלה שאנו מפתחים כלפי המטופלים, המודעות לסבלם והרצון להקל עליהם עלולים לשחוק אותנו כמטפלים המתמודדים עם נוכחות מתמדת עם סבל ומצוקה. חוויה זו מוכרת כ- "תשישות חמלה" או "שחיקה".
המשמעות היא כי על מנת להגן על עצמנו, לאט לאט נמצא את עצמנו מסתכלים על דברים כואבים בלי להרגיש כאב, מקשיבים לסיפורים עצובים בלי להרגיש עצב, חשים אדישות וקהות רגש במקום שבעבר הרגשנו אמפטיה, כאב, צער וחמלה אנושית.
למניעה והתמודדות עם שחיקה ותשישות החמלה נחפש משאבי התמודדות וחוסן ונלמד לפתח גמישות וחמלה עצמית.
"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא כארז... מה ארז זה אינו עומד במקום מים וגזעו מחליף ואין שורשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיוון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. מה קנה זה עומד במקום מים, וגזעו מחליף שורשיו מרובין - אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו- אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות- עמד הקנה במקומו.
(מתוך מסכת תענית כ"א)
לקריאה נוספת בנושא חוסן וחמלה עצמית
