מעגל החיים

תקופת הזקנה מלווה באובדן חברים, בני זוג ובני משפחה, שינויים ומעברים המובילים לעיתים את האדם להרהורים על סוף החיים ולתחושות דיכאון וחוסר תקווה. לצד כל אלה קיימת ירידה בתפקוד הפיזי והקוגניטיבי, ירידה במצב הכלכלי וירידה באיכות החיים.

תקופת הזקנה מאופיינת בשינויים גופניים בין אם איטיים ומתמשכים כתוצאה ממחלה ובין אם פתאומיים כתוצאה מאירוע מוחי או נפילה.
הכאב המתמשך, המלווה פגיעות גופניות אלה, משפיע מאוד על איכות החיים מבחינה נפשית, גופנית וחברתית. בחלק מהמקרים ההידרדרות הפיזית המשפיעה על הנפש, עלולה לגרום לדיכאון, ייאוש, תסכול וחוסר אונים.

לכן, דווקא בתקופה זו חשוב המרחב הרוחני, המרחב בו מתאפשרת נוכחות של כאב תוך חיבורו למשמעות, חמלה ותקווה היכולים להקל על הזקן ולסייע לו במתן ערך ומשמעות להווה.זכרו כמה חשוב גם לנו, כאנשי טיפול הנעזרים בכלים בליווי רוחני וגם לזקנים עצמם, לזכור את דרך החיים, היופי, הקושי, המסע הארוך שכולנו נמצאים בו.עלינו לאפשר לזקן לשבת לנוח בצד הדרך, להיזכר, לחלום, לפחד ולקבל השראה מהקשיים ומהיופי כאחד.

ניצולי שואה מתמודדים עם טראומות, זיכרונות ורגישויות רבות המציפים אותם לעיתים תכופות. לעיתים הם נושאים עמם שנים רבות של פרידה בלתי פתורה, תחושות כעס, אשמה וגעגועים.

אם נרצה לסייע להם על פי השיטות הנהוגות בליווי הרוחני ננסה להיות איתם ברגעי האימה שלהם. יש ניצולי שואה שקל להם יותר לדבר ולשתף אחרים בזיכרונות והם עושים זאת בפני מי שמוכנים לשמוע ולהקשיב להם. אך יש גם ניצולים מופנמים יותר שאינם מדברים על עברם ומעדיפים להימנע מהעלאת זיכרונות הזוועה שלהם.

תפקידנו בהקשר זה לשמוע, להקשיב ולהכיל את הסיפורים וגם את השתיקות, לכבד את הזיכרון וגם את השכחה, להיות נוכחים בהוויה של האדם ולקבל את הבחירה האישית שלו.

מדי שנה נהרגים בישראל כ- 1000 איש כתוצאה מתאונות דרכים, התאבדות ורצח. אירועים טרגיים אלה קוטעים באכזריות את מהלך חייהן של משפחות הנפגעים, העומדות  בפני תהליך ארוך וכואב של התמודדות עם אובדן וניסיון להסתגל לחיים ללא יקירם. בני המשפחה השכולים מתמודדים עם חיים שלמים שהשתנו, כאב בלתי נתפס, תחושות קשות ושאלות "גדולות" על משמעות החיים והמוות . תחושות אלה מובילות לעיתים קרובות למשבר משמעות ומשבר רוחני המשפיעים על חייהם בכל הרבדים למשך תקופה ארוכה לאחר המוות של יקירם.  בתוך כך הם מנסים להתמודד עם שאלות על משמעות האובדן, שכר ועונש, גורל, מדוע קרה הנורא מכל (דווקא לי), כיצד ניתן להבין את האירוע הקשה והבלתי נתפס לצד שאלות אמוניות, והתמודדות עם תחושות קשות של כעס, בושה ואשמה.

רובד טבעי נוסף בתהליך האבל נקרא בספרות המקצועית "הקשר עם המת". זהו סוג של שיח פנימי של האדם עם בן משפחתו שהלך לעולמו. שיח זה יכול לבוא לידי ביטוי בדיבור, בכתיבה, בחלומות, בחיפוש ומציאת "סימנים", במורשת הנפטר ובהנצחה. כל אדם בדרכו. 

מהות הליווי הרוחני מאפשרת שהייה עם שאלות קשות אלו, נוכחות עם הכאב, עדות לסיפור האישי, התייחסות למהות הקשר המתמשך עם המת, חיבור ל"מה שמעבר לאדם" ולשאלות של משמעות החיים, חלומות ותקווה.

בנוסף, במצבים אלו שהינם קשים מנשוא: אנחנו כאנשי מקצוע מתקשים בעצמנו לעיתים להכיל את הכאב הבלתי אפשרי, ופוגשים בתוכנו רצון עמוק להקל על הסבל ויהי מה. לכן אנו עשויים לנסות להתמקד  בלנסות לעודד, לתת פתרונות, להתמקד בכוחות ובמשאבי התמודדות – ולא להותיר מספיק מקום/קשב להיות בנוכחות עם האדם בכאבו.

גישת הליווי הרוחני מסייעת לנו לכוון את עצמנו "פשוט להיות". בנוכחות מלאה, בקשב עמוק,  "בלי לרצות שום דבר".

אִם תִּפְגֹשׁ אָדָם שָׁבוּר 

שֵׁב אִתּוֹ 

עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר 

אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן 

אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר 

בְּירְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת 

שֵׁב אִתּוֹ 

שֶׁלֹּא יהְיֶה שָׁם לְבַד 

סמדר ויינשטוק

באי מוסדות החינוך (תלמידים וצוותי חינוך) מתמודדים עם שלל אתגרים בשיגרה עמוסה בכל ימות השנה. לחצים להישגיות, קשיים חברתיים ומשברים בין-אישיים משפיעים על מצבם הנפשי. בנוסף, הם מתמודדים לעתים עם מצבי משבר פתאומיים או מתמשכים, מחלות קשות, טראומה ומצבי אובדן ושכול, חירום ואסון. במצבים אלו החוסן האישי והמשפחתי שלהם עלול להיפגע, והם נמצאים בסכנה לשחיקה מתמדת של משאביהם הפיזיים הנפשיים והרוחניים. אנשי המקצוע בתחומי הייעוץ והטיפול מביעים צורך עמוק ליצירת מרחבים של שקט ונוכחות, של קשב ממוקד, של זמן לחלומות, להאטה ולהקשבה עמוקה. זאת מתוך אמונה כי מרכיבים אלו הינם חיוניים ליצירת חוסן ומשאבים היכולים לסייע הן במצבי משבר, מצוקה, אובדן וחירום והן במצבי היומיום והשיגרה הברוכה. הייעוץ החינוכי נמצא בתווך המסייע ומייעץ לצוותים, ילדים והורים בכל הרבדים הללו והוא מהווה פלטפורמה טבעית לשזירת התפיסה והכלים של הליווי הרוחני, תוך העמקת איכויות היועצת. גישת הליווי הרוחני מסייעת להתבוננות מזווית אחרת, להתכוונות מאפשרת ולמציאת כוחות חדשים בתוך התפקיד: "נוצרה כאן שפה אחרת, מרחב אחר של הֶאטת קצב, של חיבור והתבוננות פנימה. אם יש חוּלין – אז זאת קדוּשה, בעיניי. האתגר שלי הוא לעבוד עם נשות החינוך ולסייע להן ביצירת מרחב שמאפשר (גם) לשפה הזאת להתקיים. אין לי ספק שמערכת החינוך זקוקה לזה היום". (יועצת בכירה בשפ"י)

שילוב גישת הליווי הרוחני והכלים יכול להתקיים על רצף השיגרה והחירום ומתאפשר באמצעות השתלמות דו-שנתית עם פרקטיקום, ימי למידה והשתלמויות מגוונות לצוותים, הכשרה לקראת הסמכה בליווי רוחני ויצירת תכניות ייחודיות על ידי מפקחות ויועצות בעקבות החשיפה לתחום.

• שיגרה בכישורי חיים: תכנית ייחודית לשילוב מושגים רוחניים בשיגרה פותחה בעיר פתח תקווה ובה, באמצעות היועצות ועבודת המחנכות,  התכנית "נשימה לנשמה" - מאפשרת זמן ותירגול של נשימה, הודיה, משאלה וברכה בכיתות בבתי ספר היסודיים בעיר.
• תמיכה בצוותים בחינוך המיוחד: מפגשים לצוותים של בתי ספר לחינוך מיוחד הנפגשים יומיום עם ילדים פגועים, הנמצאים לעיתים בסכנת חיים מתמדת ובאיכות חיים מאתגרת - להקלה בתשישות החמלה, על מנת לאפשר לקחת זמן לנשימה, להתבוננות, לתחושת ניראות ומילוי מצברים.
• פיתוח מומחיות:

1. השתלמות דו- שנתית ליועצות בתי ספר וגנים, כוללת למידה של התפיסה והכלים של הליווי הרוחני ופרקטיקום מעשי בתוך עבודתן במסגרת החינוכית.

2. הכשרה לקראת הסמכה בליווי רוחני ליועצות מדריכות ביחידה להתמודדות עם מצבי משבר, חירום ואובדנות- לשילוב הליווי הרוחני במשאבי חוסן, בזמני אסון, ובחזרה לשגרה.